טיפול רגשי - רוחני להורים
מה אם הקשיים עם הילדים שלנו הם לא בעיה - אלא קריאה פנימית למשהו חדש?
איך זה שבמקום ללמוד אינטואיציה אמהית מלמדים אותנו כלים ושיטות?
איך זה שכאשר יש קושי עם ילד המבט פונה החוצה ולא פנימה?
איך זה ששולחים כל כך הרבה ילדים לטיפול במקום לשלוח לשם את עצמנו?
היו שנים באמהות שלי, שהרגשתי שאני הולכת לאיבוד.
הייתי אמא צורחת ותוקפנית, מצאתי את עצמי שוב ושוב מאבדת שליטה, צועקת, מתפרצת, מתמלאת אשמה ועייפות
מנסיונות כושלים "לחנך", "להיות ברורה וסמכותית", "להציב גבולות"- נשארתי מותשת, מתוסכלת ורחוקה מעצמי. ניסיתי להיות מישהי אחרת, להקשיב לעצות ולהדרכות של אחרים איך להיות אמא טובה יותר, כדי הקשיים יעלמו, אבל זה לא עבד לי.
מפגשים עם אנשים מקצוע שונים בהקשר לילדים היו לי טובים עד שלב מסוים שבו הרגשתי תקועה, במקום שאין לו מענה, כשאני לא יודעת לעשות את מה שהם מבקשים ממני, כשאני מקבלת הדרכת הורים, שם אומרים לי מה לעשות, אבל אין סיכוי שאצליח להיות האמא הנדרשת הזאת.
***
הרגשתי במבוי סתום.
ומתוך הייאוש ידעתי שאני מחפשת משהו אחר, מקום שבו אמצא את עצמי, את האמא הייחודית שאני, עם הקושי הספציפי שלי, בלי עצות, הוראות והדרכות קבועות-
כי אני זה לא כולם.
יצאתי למסע חיפוש סביב הקשיים שלי, עברתי טיפול אישי מסוג שונה לגמרי, בו ההסתכלות היא עליי,
אני המקור, אני המפתח, ומשהו אחר קרה שם, מצאתי מקום לעצמי להיות בדיוק מי שאני בלי שום ניסיון להיות משהו אחר,
בלי ללמד אותי שום דבר, אלא לתת לחכמה שבי להתגלות
מתוך רצון להעמיק הלכתי ללמוד את הגישה "הורות כמעשה ניסים", גישה שהרעידה את אדמת האמהות שלי ובראה אותה מחדש
התחלתי לשאול שאלות פנימה, לערער בכל מה שסיפרו לי על גידול ילדים וליצור את הבית שמתאים למי שאני, מתוכי,
היום אני מתרגשת מאד לפגוש אבות ואמהות שהילדים שלהם "מחרפנים" אותם, מקשים עליהם, ולא מרפים.
הקושי הוא הזמנה להסתכל על מה קורה בתוכנו- המקומות הפצועים, הכואבים, העייפים שמבקשים הקשבה אחרת.
רגעי הקושי הופכים לשער למסע ריפוי פנימי עמוק, לאיחוי קרעים,
לפגוש כעסים ואת כל הרגשות שעולים, לגילוי אינטואיציה, התעוררות של הורות חדשה וחיבור מחדש לאהבה
***
מקבלת בקליניקה בכפר סבא ובזום
עלות מפגש: 350 שח
